ביוזמתה של המנהלת טלי שוורצשטיין בסר, אימץ בית הספר והקהילה כולה, סבים וסבות שכולים שנכדיהם נרצחו בנובה או נפלו חלל במלחמת "חרבות ברזל". זהו פרוייקט ראשון מסוגו בארץ, והוא מחבר בין סבים וסבות שכולים לבין תלמידים, משפחות וצוותים חינוכיים ובכך שואף להביא מזור ללבבות המתאבלים של ציבור המצוי במעגל השני, שלעתים קרובות אינו זוכה לחיבוק מנחם.
קהילת בית הספר, שולחת בחגים לסבים ולסבתות חיבוק באמצעות מכתבי תלמידים ותלמידות מהשכבות הגבוהות, אליהם מצורף שי קטן שכל מטרתו להאיר ולחמם את הלב. לאחרונה, הגיעו נציגות מקבוצת הסבים והסבתות למפגש הנהגה וריגשו את כולנו. ברור לנו כיום יותר מתמיד, כמה משמעותית היא דמותו של הסב, הסבתא עבור הנכדים וכמובן כמה מחוברים הם לנכדיהם ונכדותיהם.
ביום חמישי האחרון, הגיעו נציגות ועדת תרבות – למפגש של קבוצת הסבים והסבות של נרצחי מסיבת נובה וחללי חרבות ברזל. במהלך המפגש, הוענק שי לחג הפסח – מתנת בית הספר – כמתן תודה, חיבוק חם, ותזכורת לעונה שמביאה עמה אור ותקווה. המפגש היה עוצמתי ומרגש – מלּווה בדמעות, בשתיקות ובשיתופים כואבים ומלאי השראה. סבים וס שכולים סיפרו כיצד מכתב מתלמידות נגע בלבם והותיר רושם עמוק, ואחדים אף ביקשו להחזיר ולתרום בעצמם: סבתו של ינאי קמינקא ז"ל, לדוגמה, הביעה רצון להרצות לזכרו בפני תלמידים. כן עלה הרצון להעמיק את הקשר בין הדורות, לשתף את הסיפורים האישיים של הנופלים והנופלות, ולעבד יחד את הכאב – בדרך של שיחה, זיכרון, עשייה משותפת והנצחה חינוכית. זו בדיוק מהותה של ועדת תרבות וקשרי קהילה, שפועלת מתוך חזון של חיבור, הכלה ומעורבות רגשית וחברתית עמוקה. דווקא מהמקום הכי כואב, אפשר להצמיח אור, והקהילה של אוסישקין מוכיחה זאת פעם אחר פעם.