פרוטוקול ישיבת הנהגת הורים מס' 5 לשנת תשפ"ה – 26.03.25
| כיתה | שם הנציג/ה | נוכחות | מחליף.ה | כיתה | שם הנציג/ה | נוכחות | מחליף.ה | |
| א-1 | גסטון גיליצ׳נסקי | V | ד-1 | עדי דון | X | |||
| א-2 | מור גדיש | V | ד-2 | שגית ואזן | V | |||
| א-3 | פזית לינדנברג | V | ד-3 | פולי לוסטהאוס | V | |||
| א-4 | גיא פלאוט | V | ד-4 | טלי אהרון | V | |||
| א-5 | דנה רדין | V | ה-1 | רויטל קוזה | X | |||
| ב-1 | נטע אלול דב | V | ה-2 | ליזה ויס | V | |||
| ב-2 | צביה מאור- דניאל | V | ה-3 | כריסטי לונה | V | |||
| ב-3 | בת-עמי דרור דהן | X | ה-4 | לינוי גבאי | V | |||
| ב-4 | אריאל ויניצקי | V | ו-1 | בוריס פינשטיין | X | |||
| ב-5 | טופז קרונזילבר | X | אווה | ו-2 | עוז פרבין | V | ||
| ג-1 | ביאטה גורוביץ | X | ו-3 | נטליה סופייצוק | X | |||
| ג-2 | ליאת בר עוז | V | ו-4 | טלי אטינגר | X | שלי כהן | ||
| ג-3 | עילי עובדיה | X | אגורא – 1 | קרן דך | V | |||
| ג-4 | דנה תמיר דה-רזון | V | אגורא – 2 | איריס דורי | V | |||
| ג-5 | נועה עוז | V | אגורא – 3 | תום גל | V | |||
| אגורא – 4 | עידית ארז | V |
סגניות מנהלת – שלומית קדרי, דורית נועמה יועצת שכבות ד-ו דנה
דברי פתיחה עידית:
אני נרגשת לקבל בברכה את האורחות שלנו הערב שבאו לשתף אותנו על השכול של הסבים והסבתות נרצחי הנובה:
גליה שגב רוזנברג, עובדת סוציאלית מומחית בתחום הזיקנה והגיל השלישי. זהבה רוכמן, סבתא לנכדה בכורה – רון צרפתי ז"ל, בר ורז, בני 21 ואלמוג, ביתה הקטנה של זהבה, דודה של רון ז"ל.
גליה שגב:
בשנת 2006 בן אחי נהרג, עבדתי עם אזרחים ותיקים וסיימתי תואר בעבודה סוציאלית. אימא שלי נאלמה. הבנתי שאין מילה כתובה על נושא השכול הסבי. כתבה על הנושא את התזה שלי.
סבים וסבות הם למעשה הורים מבוגרים. למדנו כחברה לתת להם לזוז הצידה. זה נכון בימים רגילים אבל ברגע שמשפחה חווה אובדן כל כך קשה ומשמעותי – הסבים והסבות זזים עוד יותר הצידה למרות שגם הם מתמודדים עם אובדן הפרס הגדול של חייהם.
זהבה:
הילדים שלנו הם צינור העברה לדבר האמיתי של החיים שלנו
גליה:
אם ילד הוא משהו אהוב – נכד הוא פי כמה וכמה. מה שעוד קשה מאד לסבים והסבות בחווית האובדן הזו היא הצורך לעזור לילד שלנו, שבעצמו חווה אובדן.
זה פוגש את הסבים והסבות בחלק השני של החיים – חלק שבו הרוב בגיל פרישה – יש יותר זמן לחשוב, ומסביב כבר מתחיל גם ככה אובדן גילי.
הצעתי בזמנו (2006) קבוצת תמיכה לסבים וסבות. וכך הקמתי בכפר סבא קבוצות תמיכה, כתבתי מאמרים, היו פרסומים בתקשורת, וגם הייתה תמיכה ממשלתית.
במסגרת תפקידי, ב 7.10.23 יצאתי עם צוות הבשורה המרה לבשר לסבים וסבות בעיר. במהלך הימים שאלתי אותם מה שלומם והבנתי את הצורך. בזהירות הצעתי להקים להצטרף לקבוצת תמיכה ייעודית. למרות שהכל היה מאוד טרי והמדינה שלנו עדיין במלחמה. התרגשתי מאד והחלטנו על 20 מפגשים בתור התחלה. בהתחלה נתנו מקום לכאב, לשיתוף, לאפשרות שהם יכולים לשתף מבלי לחוש שהם מכבידים.
עלו המון חוויות משותפות, תכנים מהותיים, ובתום 20 המפגשים הוחלט שממשיכים. יחד עם בובנאית יצרנו ב 13 מפגשים את הבובות של הנכדים. דרך הבובות נהיה שיח עמוק ומרגש. זה היה המקום שבו אפשר היה להביא את מה שהלב מרגיש.
משפחה היא מערכת רב דורית. חשוב לזכור שלסבים ולסבות יש תפקיד כל כך משמעותי. הם ראש השבט, בעלי הניסיון, הרגועים, המאזנים. בהתמודדות עם האובדן להורים השכולים לעיתים יש פחות זמן ויכולת לילדים האחרים, לאחים, וכאן יש המון מקום ותפקיד חשוב דווקא לסבים והסבות.
זהבה:
רציתי להתחיל עם רון אבל עכשיו החלטתי להמשיך את מה שגליה אמרה. הבת הגדולה שלי, אימא של רון גרה בחדרה. כמובן שמרגע האסון לא עזבנו את ביתה למשך שבועות.
לבסוף חזרתי הביתה ויום אחרי שהגעתי קיבלתי טלפון מגליה. היא שאלה אותי בעדינות אם מתאים לי מפגש ואם היא יכולה לפגוש אותי בבית. ישבנו המון יחד ומה שקיבלתי בשעתיים האלה אין לי מילים. הרגשתי מחוזקת ושאני אהיה בסדר.
אחרי שבוע היא הציעה לי את קבוצת התמיכה וכמובן שהגעתי. קבוצת התמיכה הזו היא הדבר הכי נכון ונבון שיכול היה לקרות. הרגשתי שם שהגעתי בזחילה ושם למדתי ללכת מחדש. הגעתי לקבוצה שבה כולם כמוני, מרגישים כמוני, נשמעים כמוני.
ביוני הקרוב רון היתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה- 24. היא נרצחה בגיל 22 וארבעה חודשים.
ילדה מוארת עם גומת חן וחיוך מאוזן לאוזן. ילדה מלאת שמחת חיים, אינטליגנטית וחכמה בצורה בלתי רגילה. תלמידה מצטיינת, דעתנית, סקרנית, ידעה להקשיב, לבקש עצה ואז ללכת בדרך שלה. רקדה מגיל 3 בשני סטודיו למחול בכפר סבא. כל כך אהבה את החיים – רצתה ללמוד ולחוש הכל כל הזמן, אהובה, מתנדבת ב"הכנפיים של קרמבו".
רון יצאה לקורס קצינות והיתה קצינה למופת. קצינת אבטחה בחיל האויר. הפקודים שלה מיררו בבכי בלוויה. החיילים שלה הגיעו מבתים קשים והיא דאגה להם לכל מה שהיו צריכים.
היא עשתה פסיכומטרי בצבא והתכוונה ללמוד מתמטיקה ומדעי המחשב.
כשהיא יצאה למסיבה, כמה שעות לפני, לא התחשק לה לצאת והיא אמרה להורים שלה שהיא לא רוצה – היא מעדיפה ללמוד, אז ההורים אמרו לה להישאר, אבל היא רצתה לרקוד עם בן הזוג שלה.
לפני שיצאה אמרה להורים שלה: "אני הולכת למסיבה אבל זאת המסיבה האחרונה שאני הולכת אליה". היא מאד אהבה את המדבר – קראו לה "פיית המדבר".
רון נרצחה בנובה עם בן הזוג שלה. שני חברים טובים שלה חטופים בעזה.
כשהגעתי לקבוצה בפעם הראשונה הגעתי שנייה. שאלה אותי מרים שהגיעה ראשונה מי הנכד/ה שלי והבנו שהיא הסבתא של עידו הרמתי – בן הזוג של רון. התחבקנו ובכינו יחד. עד היום אנחנו בקשר טוב.
הבת הגדולה שלי עברה לחדרה מכפר סבא כשרון הייתה בצבא. היא הספיקה להיות שם 4 חודשים בלבד. רון הייתה אצלי כל הזמן – כשרבה עם ההורים – הביאה תיק ובאה לישון. אני סבתא מאד מעורבת והייתי יוצאת לטיולים של בית הספר, חגים, אסיפות הורים – הכל. היינו מאד קרובות, גם עם שאר הנכדים.
כשקרה האסון הרגשתי שאני צריכה לקחת כמה צעדים אחורה כדי לא להעיק עם האבל שלי. לא התערבתי ולא שאלתי. זה לא היה לי פשוט אחרי כל המעורבות שלי. אבל דאגתי לא לדחוף את עצמי גם לפני וגם אחרי האסון. בדיעבד זה היה המעשה הנכון, אני חושבת.
אני גם היום רחוקה מלהגיד שאני בסדר. למדנו בקבוצה להוסיף מעגל מסביב לכאב השכול, מעגל של שמחה וחיים. ולהכיל את שניהם.
הנכדים עדיין באים אלי ואני צריכה להמשיך ולתת אותי, וכדי לעשות את זה אני צריכה למצוא המון כוחות ולא תמיד יש לי אותם.
אני כל יום בוחרת לקום מהמיטה. יש ימים שבכוחות גדולים אני מוציאה את עצמי מהמיטה. נרשמתי לחוגים ואני מנסה. עד לפני כמה חודשים בודדים לא יצאתי מהמיטה. ובשבוע האחרון אני מרגישה התדרדרות מחודשת. חזרה אחורה. חושבת שזה בגלל חג הפסח הקרב, יום הזיכרון הקרב.
אני והרבה מהמשפחה התקעקענו יחד ע"י חברה מקעקעת שלה. קעקענו משפט שהיא תמיד אמרה – "הבא לאוהבך השכם לאוהבו".
גליה:
כשחווים כאב כל כך גדול הוא נשאר. הוא לא הולך לשום מקום. אנחנו בונים מעגל נוסף של חיים מסביב לכאב.
זהבה:
תודה שזכיתי להכיר לכולכם את רון.
עידית:
אני רוצה להודות לך זהבה על ההחלטה האמיצה והחשובה לבוא ולדבר על רון ועל המסע הזה שאתם עוברים. ולך גליה, ניכר עד כמה את משמעותית לזהבה ולכולם ועד כמה ההחלטה שלך היתה כזו שהובילה לשינוי אמיתי.
אחרי ה 7 לאוקטובר טלי התוודעה לקבוצה הזו של הסבים והסבות והחליטה לאמץ אותם. שנה שעברה היו מעל 20, וכריסטי הובילה את משלוחי המנות בפורים. גם השנה צביה וועדת קשרי הקהילה המשיכו את המסורת החשובה הזו בפורים. בנוסף הוחלט השנה לתת חיבוק ותשומת לב גם לקראת הפסח.
קיבלנו עכשיו הצצה שעוזרת לנו להבין עד כמה חשובה היתה ההחלטה לאמץ את הקבוצה הזו.
ועדת מגדר ופלורליזם – נטע – הפרוייקט הקרוב הוא שבוע הנערה. ההשראה היא –you cannot be what you cannot see.
השנה הפורמט הורחב לשכבות ה' ולא רק לשכבה ו'. במהלך החודש האחרון כל כיתה קיבלה דמות נשית, ישראלית, והתלמידים.ות היו צריכים.ן להכין פוסטר שבו מוסבר על האישה שנבחרה. הפוסטרים יוצגו במעמד הפאנל בשישי הקרוב 28.03.25. לתלמידים יהיה זמן לסייר בין כל הפוסטרים, והם יוצגו ע"י נציג מועצת התלמידים. הפאנל מורכב מאימהות באוסישיקין. המטרה להראות להם ולהן שיש באוסישקין אימהות גדולות מהחיים, ושגם הן (הילדות) יכולות.
ועדת תרבות וקשרי קהילה -חלק מפורים היה לעשות משהו למען שורדי ושורדות השואה שבכפר סבא.
צביה: קיבלנו הרבה מאוד תגובות מרגשות בקבוצה של המשפחות המתנדבות. התמונות של הילדים וההורים יחד עם הקשישים פשוט ריגשו את כולנו וחידדו לנו עד כמה הפרויקט הזה משמעותי.
כריסטי: הרעיון הוא לשמח שורדי שואה, להראות להם שעדיין חושבים עליהם. התגובות מהמתנדבים וגם מהשורדים היו מרגשות כל כך. אולי לנו זה לא נראה הרבה אבל עבורם זה היה עולם ומלואו. חשוב להמשיך ולהוקיר אותם. הפרויקט הזה יצא לפעול גם בזכות ליאת ועידית.
עידית: הסיפור היה חיבורים. זה מה שההנהגה עושה – יוצרת חיבורים בתוך הקהילה, יוצרת קהילה חזקה יותר, תורמת שמערבת את הילדים בעשיית טוב.
דאגו למשלוחי מנות גם לקבוצה של כ-10 נשים קשישות שורדות שואה שגרות בדיור מוגן בעיר ולומדות יחד עברית על אף גילן המופלג. הבאנו להן יחד עם כמה משפחות משלוחי מנות. הייתה פעילות מקרבת ומחברת, שהמחישה את הקשר הרב-דורי החשוב כ"כ. הילדים ביקשו לחזור והנשים המבוגרות שמחו על כל תשומת הלב הרחבה שקיבלו.
ועדת תקשורת – צביה: עילי, יו"ר ועדת תקשורת והוועדה בנו תכנית לתקשורת וטלפונים בטוחים. הצליחו להשיג את רן בראון – סוציולוג שמדבר על יחסים בין בני נוער להורים והשפעת המסכים. ההרצאה כמובן בתשלום והוא יוצא מקופת ההנהגה. זו הדרך שלנו להחזיר להורים ולילדים על כל מה שעשו במהלך השנה.
ההרצאה היא להורים והתוכן מותאם לכל שכבות הגיל.מתוכנן ל 9.6.
צריך להצביע על זה כיוון שההוצאה היא מקבוצת ההנהגה.
עידית: מבקשת להוציא מקופת ההנהגה 2400 ש"ח כולל מע"מ להרצאה הזו. נערכה הצבעה וההצעה אושרה פה אחד.
עדכונים שונים – עידית
יו"ר הוועדות ואנוכי חווים קושי לקבל תגובות וסימונים שהועברו הודעות. צריך לזכור שכולנו מאד עסוקים ויחד עם זה כולנו פה מבחירה ומרצון. סביב תכנון אירועים שונים יש הרבה מאוד תכנון, חשיבה, ביצוע. מובן כי לכל אחד יש תקופה עמוסה יותר או פחות, וכל אחד תורם כפי יכולות. אולם גם מי שאינם יכולים, נדרשים להעביר כבסיס את ההודעות להורים. לתזכר באופן עצמאי. לנהל את זה בתוך הכיתה על מנת לעודד את קיום הפעילויות ולסייע ביצירת קהילת אוסישקין חזקה ורחבה שתורמת ונתרמת כאחד.
לו"ז לתקופה הקרובה:
25.4 יריד יד 2 – ועדת תרבות וקשרי קהילה
8.5 מסיבת החלפת בגדים – הוועדה הירוקה. איריס: ערב של כמה שעות שבו מביאים בגדים, מחליפים, בחינם, כמובן. טופז מההנהגה היא סטייליסטית ותעבור בין כולם ותיתן עצות 😊
12.5 בצהריים – יום המורה. ה-אירוע. שריינו בבקשה את המועד לסיוע גם בימים לפני
12.5 בערב – ישיבת הנהגה.
27.5 – הרצאה של יוני דורי על סגנונות לימוד.
9.6 – רן בראון
ובאחד מבוקר ימי השישי ביוני – הרצאה על זכויות לגיל השלישי.
התחלנו להעלות תכנים לאתר בית הספר, בתקווה שזה יצמצם את אורך ההודעות ויגדיל את החשיפה לאתר.
"החיות של דודו" – מיזם חברתי שהוקם ע"י טל, אימא לילד אוטיסט. כשגדל הבינה שאפשרויות התעסוקה הן מינימליות מאד. ואז הקימה את הארגון. יש שם מתנות לחגים, לסופי שנה אבל הקושי הוא שאין להם תעסוקה בשאר ימות השנה. לכן עלה הרעיון להוסיף גם הדפסת חולצות בית ספר (באותה העלות כשל חנויות אחרות).
טל מבקשת את סיוע ההנהגה לקיים פיילוט עם בית הספר אוסישקין. סוכם כי על מנת לסייע, נציע להורים גם את האפשרות לרכוש חולצות בית ספר דרך המיזם "החיות של דודו" לצד רשתות אופנה אחרות. כמובן לא בצורה מחייבת. כאשר טל מתחייבת לאיכות ולמחיר. פרטים נוספים יהיו בהמשך.
שי לפסח לצוות ההיקפי: ברוח נוהל המתנות, ומאחר והוחלט על נוהל חדש באמצע השנה. למרות שנשאר תקציב מסויים הוחלט כן לממש את הנוהל בהתאם למתווה עליו סוכם ולומר תודה צנועה. נשמח שהוועדים יצטרפו להנהגה מבחינת סוג המתנה לצוותים.
יום הזיכרון הוא אחד האירועים המשמעותיים באוסישקין. מדובר על אירוע מעל 2000 איש. הילדים והצוות עושים עבור הקהילה. מיועד בעיקר לילדי כיתות ג' עד ו'. יום אחרי מחלקים מלגות ע"ש אקרמן.
אנו נמצאים ביום ה 537 שהחטופים והחטופות שלנו עדיין שם. נייחל לחזרתם של כולם וכולן בהקדם.
ימים שקטים, בשורות טובות.
תומלל ונכתב ע"י: מור גדיש, מזכירת ההנהגה
נערך ע"י : עידית ארז, יו"ר ההנהגה
ישיבת ההנהגה הבאה: 12.05.25 יום שני. ההורים מוזמנים.
לזכרה של סרן רון צרפתי ז"ל
ובחיבוק גדול לכל הסבות והסבים השכולים של מלחמת חברות ברזל